ר' שמשון רפאל הירש
( אבי "תורת עם דרך ארץ" (חורב
,למען דעת: אם עשיר הנך, איש ישראל, כי לא העושר לא הרכוש
,לא מקווה וקניין ואחוזת נחלה, לא מעשה אנוש ותחבולותיו
,אשר עליהם יתגאה האדם, לא המה יבטיחו ויחזיקו את החיים
... רק ה' הוא לבדו המכלכל חיים ומחזיק את קיומם
ואם עני אתה, איש ישראל, אם ככה אתה דל עד כי תאמר נואש
- ,הן נפשך יבשה אין כל ואין עזרה בצר, צא לשבת תחת סוכת קש
עזוב את גנך אשר יגן עליך ויסתירך למצער מפני הרוח והקור, מזרם
'וממטר, הכנע עצמך בנפש חפצה והתרושש עוד יותר … בטח בה
אשר יכלכל חיי כל, גם היושבים בסוכות ומדבר וישימון ינהלם
.על מבועי מים
אבל לא רק אתה לבדך במנת גורל עצמותך ובתורת איש פרטי לבד
תלך לשכון בסוכתך, כי גם בתורת בן ישראל ונאמן בברית מנת גורל
עמך עליך לבוא בסוכה! עלם בן ישראל! בוא אל הסוכה גם בתור
אזרח האנושות: "והיה באחרית הימים" כן יחזו לנו נביאנו וחכמינו
ז"ל באחרית הימים, כאשר האנושות תעלה אבר, בלמדה לדעת
מדברי ימיה וקורות הדורות את ההכרה הנאמנה, כי "הבל" אשר
," יזמו לעשות, הלא הוא לייסד את חיי העולם רק על "קניין ורכוש
,אז גם האנושות תבוא אל הסוכה - אל סוכת השלום הכללי - אז
אגודת אחים תקשר את האנושות הכללית - כאחים יבואו לחסות
תחת ממשלת אל אחד. הסוכה תסיר מעל האנושות את כבלי שאול
וחבליה אשר צעדיה תמכו אותו על שלט הדמיון התועה והמתעה לכבד
כאלוהים את הקניין והרכוש. האנושות תתרומם, תפנה אל על, ואז
יקבל אותה ה' תחת סוכת שלומו, אשר יפרוש אז על כל משפחות
.האדמה

" פילון האלכסנדורי - סעיף 204 - "על החוקים
( פילוסוף יהודי שחי במצרים בתחילת המאה הראשונה לספירה )

החג האחרון מחגי השנה נקרא חג הסוכות והוא חל בשויון היום והלילה
שבחורף, מכאן אנו למדים שתיים: אחת שחייבים לכבד את השויון
( .הוא היושר) ולשנוא את האי שוויון. (אי היושר )
לפי שהראשון הריהו ראשיתו ומקור מוצאו של הצדק, והשני - ראשיתו
,ומקור מוצאו של העוול. הראשון קרוב לאור והשני קרוב לחושך. ושנית
שלאחר גמר בישולם של כל הפירות חייבים אנו להודות לאלוהים שהביאם
.לידי גמר בישולם ושהוא מקור כל הטוב
תעודת הסוכות להזכירנו בעושרנו את העוני, לפי שחייב אדם לזכור
בעושרו את העוני, בימי תפארתו את השפלות, בגדלותו - את הפשטות
- בימי שלום - את סכנת המלחמה על פני היבשה - את סערות הים, ובעיר
את המדבר, לפי שאין לך דבר, שיש בו כדי לשמחנו יותר מזכרון ימי
הרעה בימי טובה מרובה ביותר. אתה מוצא כאן גם תועלת מרובה לגבי
החינוך למעשים טובים: שכן מי ששם לנגד עיניו גם את הטוב וגם את
... הרע… ודאי יתמלא רחשי תודה

( הרשב"ם(רבי שמואל בן מאיר - חי במאה האחת עשרה
:נכדו של רש"י מוסיף
בשעת אסיף כאשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר, ציווה ..."
הכתוב לישב בסוכה
לזיכרון כי במדבר ישבו באוהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש
.ויצהר
"... לבלתי רום ליבם על בתיהם המלאים כל טוב

מושגים וביאורים

סוכות בתנ"ך
.סוכות הוא אחד ממועדי העליה לרגל המוזכרים בתורה
יחד עם פסח ושבועות, היו אלה שלוש פעמים בהם עלו אנשים
.לירושליים לשמוח ולחגוג
:הנה כמה פסוקים מספר שמות, פרק כ"ג
דבר אל בני ישראל לאמר בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה "
.' חג הסוכות שבעת ימים לה
"אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באספכם את תבואת הארץ
.תחוגו את חג ה' שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי
." נחל ושמחתתם לפני ה' אלוהיכם
בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען "
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני-ישראל בהוציאי אותם מארץ
"... מצרים

אנו רואים שהתורה נותנת שתי סיבות לחגיגה, האחת חקלאית והשניה
.לאומית. שתיהן דרכים לחגוג את עבודת השם בחילופי עונות, מקיץ לחורף


.תפילה ליד הכותל המערבי, ירושלים

 

 

ארבעת המינים
על אף שהתורה אינה מציינת את שמות המינים או תיאורם המדויק, היהודים
.מזהים את ארבעת המינים באופן מסורתי

.הדר"- הוא האתרוג - פרי הדומה ללימון "
.לולב"- ענפים רכים של עץ התמר "
.הדס"- בעל ריח "
.ערבה" - גדלה ליד נחלים "

ערבה הדס לולב אתרוג

:המדרש מוצא סימליות בארבעת המינים החקלאיים בסוכות
האתרוג - בעל ריח וטעם - דומה לאלו השומרים על התורה וגם עושים
.מעשים טובים
,הלולב - אשר יש לו טעם אך אין לו ריח, דומה לאלו השומרים את התורה
.אך אינם עושים מעשים טובים

ההדס - אשר ריח נעים לו, אך אין לו טעם, דומה לאלו אשר עושים מעשים
.טובים, אך אינם שומרים את התורה

הערבה - שאין לה לא טעם ולא ריח, דומה לאלו אשר אינם עושים מעשים
.טובים, ואף אינם שומרים את התורה


.מטבע מתקופת בר-כוכבא, המראה את ארבעת המינים
מצוות ארבעת המינים יכולה להיות שלמה רק אם כל ארבעת המינים מוחזקים
יחדיו כאחד, כך גם בני-ישראל. על אף שהם אולי שונים זה מזה, הם נשארים
.תמיד יחדיו

 

ארבעת המינים וארץ ישראל

.כל אחד מארבעת הצמחים שהיהודים מביאים לסוכתם הוא ארץ ישראל
.אך כל אחד שונה בוטנית מחבריו
הערבה והאתרוג זקוקים לכמות גדולה של מים כדי לצמוח, התמר וההדס
יכולים לצמוח עם פחות מים. זה חשוב מפני שמקורות המים בארץ הם נדירים
.בהרבה איזורים, ולעומת זאת שופעים באיזורים אחרים

האקלים מהווה גם הוא גורם משמעותי. עצי התמר אוהבים חום ויובש, אך לא
.נותנים הרבה פרי לאורך החוף, שם חם בקיץ, אך גם מאוד לח
.ההדסים מעדיפים את איזור ההרים הקריר
ערבות תצמחנה כמעט בכל מקום באקלים ים-תיכוני, אבל בישראל, עם כמות
.המשקעים הקטנה, הערבה צומחת רק ליד מקורות מים שופעים כל השנה

.לפיכך ברור שהתורה בחרה ארבעה מינים לפי אלו הפזורים בארץ ישראל
ישראל אולי קטנה, אך עם הרבה סוגי אקלים וגיאוגרפיה משתנה. כל אחד
: מארבעת המינים מייצג איזור גיאוגרפי שונה
.האתרוג - איזורי החוף הצפוניים והעמקים
.הלולב - מדבר
.ההדס - ההרים
.הערבה - מקורות המים


קופסאות אתרוג
 
 
בנית סוכה
התנ"ך מתאר רק מקרה אחד בו בני ישראל בנו סוכות, וזה היה בזמן החזרה
מגלות בבל. בספר נחמיה, פרק ח', מתוארים האירועים שקרו במאה החמישית
.לפנה"ס, כאשר היהודים ניסו ליישב מחדש את ארץ אבותיהם
ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר : צאו ההר והביאו עלי זית ..."
.ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב
"... ויצאו העם ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם
.נראה שבימים ההם, המנהג היה לבנות סוכה מהחומרים של ארבעת המינים
מסורות רבניות מאוחרות יותר הגמישו את הכללים, ומיסדו את עקרונות
:בנית הסוכה
הקירות צריכים להיות מחומרים זמניים - עץ, מקלות, בד - עדיפים על לבנים -
.או בטון
.שלושה קירות - מספיקים -
החלק החשוב ביותר הוא : מה בא מלמעלה ?. הסכך יכול להיות רק מענפים -
.אשר אינם קשורים יותר לקרקע
יש לדאוג שהסוכה נמצאת תחת כיפת השמיים, ולא תחת גג או עץ התפוח -
.של שכנך
הסכך צריך להיות מספיק כדי לתת צל, אבל לא יותר מדי, כדי לא לחסום -
.לגמרי את מראה השמיים

.ציור מאיטליה, המאה ה-, 15 המתאר את ההכנות לסוכות
 
האושפיזין - ברוכים הבאים
אירוח הוא נושא מרכזי בחגיגות הסוכות. במשך שבוע אנחנו מבלים מה
שפחות בבתינו הנפלאים, ומעדיפים את הסוכה האירעית והצנועה. בדרך
זאת אנו משחזרים את הסוכות של אבותינו, אשר חיו 40 שנה במדבר
.כאורחיו של אלוהים
הרבה אנשים, בתי כנסת וקהילות עושים מאמצים גדולים לארח, ולפתוח
.את סוכותיהם לאחרים
בימי הביניים החל המנהג לקבל בברכה באופן סמלי את שבעת אנשי התורה
.החשובים, אשר "מבקרים" בסוכתנו, כל אחד באחד משבעת ימי הסוכות
." אלו נקראים "אושפיזין

ביום הראשון - אברהם
ביום השני - יצחק
ביום השלישי - יעקב
ביום הרביעי - יוסף
ביום החמישי - משה
ביום השישי - אהרון
ביום השביעי - דוד

 
התפילה לגשם
אם אתה חי באקלים בו יורד הרבה גשם במשך כל עונות השנה, אתה בודאי
חושב על גשם כאי-נוחות. אבל באקלים הים-תיכוני של ישראל, הגשם הוא
.תמיד ברכה
זמן סוכות הוא תחילת עונת הגשמים. רבנים של לפני 2000 שנה קראו לסוכות
,תקופת יום הדין של הגשם". הם החליטו שביום השמיני, הנוסף, של סוכות "
,הנקרא "שמיני עצרת", נתפלל לשנה גשומה. האין זה מענין שביום אחד מסוים
? יהודים בכל רחבי העולם מתפללים לגשם במקום אחד מסוים על פני כדור הארץ
 
 
שירים
 
שלום שלומית / יזהר בן נחום 
עוד שנה שחלפה מסוכות עד סוכות
.ושלומית מהשיר ממשיכה לחכות
היא הביאה לולב והדס ואתרוג
.והסכך, כמו תמיד רענן וירוק
היא הזמינה שכנים ועשתה מסיבה
.ורק הוא האושפיז הראשי, עוד לא בא
.וכולם מנסים לנחם: לא נורא
הן זה מה שקרה בשנה שעברה
,ואם השנה לא הואיל בטובו
? מן אורח כזה, מי צריך שיבוא
.אך שלומית הקטנה היא מחומר אחר
.היא תמשיך לחכות והיא לא תוותר
.השלום עוד יבוא לסוכה של שלומית 


אמרה הסוכה / אבי פיין /נצר סירני
:אמרה הסוכה
אני עסוקה
ובא לי לשבת
.מול המרקע

:אמר הלולב
,אני נעלב
- ביקשתי מים
.נתנו לי חלב

:אמר האתרוג
- דווקא בא לי לסרוג
,זוהי דרך טובה
.את הזמן להרוג

המשיך ההדס
במעשי קונדס
והערבה
.כרגיל - סרבה

ויום החול כבר מועדו
המועד או-טו-טו יחול
וכל האושפיזין
כבר בדרך מחו"ל

אבל המועד
בכלל לא מועד
מול מכשול מכל מין
,מי היה מאמין

וימי חול המועד
.כבר מוכנים למסע
,חג כבר קורם עור
אברים רמ"ח וגידים שס"ה

והנה כך
ועם סכך
הוא בא לעולם
- יפה מכולם
!חג סוכות תשס"א


על סף ימים - יהודה ארצי
שוב עמדנו על הסף
לערוך מחדל ומעש
- במאזני לבנו החרד
,ובן-רגע ההווה - היה
חלף-חמק צנוע ומביש
.לשכון בכותל-המזרח של זכרוננו

על סף חרדנו יחד
ליום החדש העולה מנכר
,בלחם ומלח הקיבלנו פניו
:הנה, טרם-שחר יבוא עלום שם
הכל בו צפון, היראה ותוחלת
.החיים ומותנו טמונים בצרורו

בעומדנו תוהים על סף הימים
והתפילה יבשה מכבר על שפתותנו
? כמה נחלה שנה זו כי תבוא
הן לא דלונו במנחות פרי עמלנו
? כלום לא זנחנו הרעות אדם לזולתו
? ואי יסב הנתיב מפי התהום

ועוד נשאל לשלום
: ונשא פני היום העולה
! וצאתך יהא בשלום
 

השנה היוצאת חנן שדמי

השנה היוצאת נגשה שחוחה
: ונעצרה על פתחה של הדלת
העיפה מבט אחרון של פרידה
: ואמרה בקולה הלאה
אודה, ידידי, אני קצת נבוכה
ותפילה בלבי ותוחלת
נא, אל תזכרוני רעי לרעה
.בעלות זכרוני לפניכם
אזכר יום בואי בליל א' תשרי
:ואתם מתקדשים בעצרת
ברכה על שפתיים נשאת בפי כל
!"התחדשי השנה לטובה"
,עמלתי רבות וידוע פשרי
ובהורישי מקומי לאחרת
,הודו ידידי, כי נשאתי בעול
? אך העמדתם אף אתם בחובה

 

.בכל זאת אסיף - יעקב ג
רציתי גם אני לחוג את האסיף
אך את הכל אספו כבר לפני
ריק המטע מתפוחים ואגסים
.ובבוסתן אף תאנה

,פתאום על כתף המדרון
,מן הקוצים העייפים
-ציני חצב לי מאירות
."אותי לחג את תאספי"

היה לי לבן של חצב אך זה לא די
,לחג שבח אהוב הוא ויקר
כי את הכל אספו כבר לפני
.ולא נשאר לי שום דבר

,ואז הבריק מתוך הסבך
,שחור, מתוק ועסיסי
-אשכול של פטל משובח
."אני אהיה לך לאסיף"

מאור-חצב חדווה של פטל בסלי
? האם האם באלה די לחג אסיף
.הלכתי לשוטט לי הלאה בשבילים
.אולי אמצא מה להוסיף

,בזמזומי שקיעה סתוית
מקו האופק המזהיב
ענן הכליל ידו הושיט
."אבוא עמך לחג אסיף

,הכל אספו כבר לפני אך יש לי רוב
.גם בשבילי הרבה מאוד נותר
:לחג אסיף יבול
הבאתי מבורך
ענן של סתיו
פרחי חצב
.ופטל בר